מְקַפֶּלֶת רַגְלַיִם עַל סַפָּה

יוֹגָה נִשְׁכַּחַת אֶל הַגּוּף הַזּוֹכֵר

מְקַפֶּלֶת מֶטֶר שִׁבְעִים נֻקְשִׁים

מְקַפֶּלֶת בְּגָדִים שֶׁרוּחַ הַזְּמַן הֵסִירָה תָּקְפָּם

(הַגּוּף אֵינוֹ דּוֹמֶה לָהּ. זוֹ לֹא הִיא מֵהַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה)

אֵינָהּ מִתְעַכֶּבֶת עַל סְלִיחוֹת

אֵין נִימוּס בַּהֲלִיכוֹתֶיהָ

אֵין לוֹקְחִים וְאֵין נוֹתְנִים

פָּנֶיהָ אֶל מַעַיְנוֹת עֶדְנָה

אַרְבַּע רוּחוֹת שָׁמַיִם, אַרְבַּע עוֹנוֹת שָׁנָה

הַגּוּף לוֹמֵד מֵחָדָשׁ אֶת הַתְּנוּעָה

כְּבֵדוּתוֹ נִפְרֶדֶת מִן הַנֶּפֶשׁ הָרַכָּה

הִיא לוֹמֶדֶת אוֹתוֹ, אֶת הַגּוּף בִּלְבַד

מְנַסָּה לְהַפְחִית מַכְאוֹבָיו

*

מתוך: "הלילה הוא אויב" שרית שמיר