אִלּוּ לֹא אָבְדוּ אַלְבּוֹמֵי תְּמוּנוֹתַי מִקַּטְנוּת
אוּלַי לֹא הָיִיתִי פּוֹחֶדֶת כָּל כָּךְ
לִשְׁכֹּחַ
אִלּוּ יָדַעְתִּי אֵיךְ נִרְאֵיתִי יַלְדָּה
אוּלַי לֹא הָיִיתִי עוֹסֶקֶת בִּדְמוּתִי
הָאִשָּׁה
אִלּוּ הָיוּ לִי פִּסּוֹת זִכָּרוֹן נֶעֱמָדוֹת
עַד
אוּלַי לֹא הָיִיתִי עוֹסֶקֶת בְּמִלִּים רַבּוֹת
עַל מְנַת לְלַבּוֹת עָבָר שֶׁאֵין עוֹד
אִלּוּ הָיוּ לִי אַחִים בָּנִים
יָכוֹל מְאוֹד לִהְיוֹת שֶׁלֹּא הָיִיתִי זְקוּקָה
לְמָגִנִּים
אִלּוּ לֹא הָיִיתִי אִשָּׁה כּוֹתֶבֶת
אוּלַי הָיִיתִי רוֹאָה הַכֹּל אַחֶרֶת
אִלּוּ רַק נִשְׁאֲרָה לִי,
אִלּוּ רַק נִשְׁאֲרָה הָאַשְׁלָיָה עֲבוּרִי
אוּלַי לֹא הָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת זְמַן רִפּוּי
בְּחֹפֶשׁ זְמַנִּי
אִלּוּ הָיָה לִי אַחֶרֶת מִכָּל זֹאת
אוּלַי לֹא הָיִיתִי אִשָּׁה כּוֹתֶבֶת עוֹד.
( מתוך ספרי: "עת גופי אדע" )