דיוק מחברים

סדר בסיפרייה ופיליפ בסון נגלה אליי שוב, אותו סופר צרפתי שהכרתי בעקבות אותו ספר אחד שתורגם לעברית בזמורה ביתן על ידי דורון דנסקי, זוכרת שאת הספר סיימתי בארבע שעות שהחלו בשמונה בערב והסתיימו בחצות.
 "להחליט להיפרד" זהו שמו של הספר והוא מתאר את מסע  הפרידה של אישה אחת המנסה לשווא לדלג יבשות על מנת להרחיק טריטוריות לב, אל מקומות זרים שאולי אלה יביאו ריפוי אל הפנים.

תמונת הכריכה כבר היא הפכה נוגעת עבורי, קצת כמו העיר והבית של נטליה גינצבורג שעיטרה אל עטיפת הכריכה את האישה ההריונית ויכולתי לקבל סימנים אל מלל שיבוא מתוכה, כך גם בתמונת הכריכה של הספר הזה של בסון, אישה בצבעים דרמתיים של שחור ואדום שצבע הרקע מאחור מן ירוק של אותם בגדי רופאים מנתחים וזכרתי שפעם קראתי שיש להשאיר את הדרמות על הדף וידעתי, מאותה הכריכה, דרמות יהיו מנת חלקם של הדפים, אבל יחד עם הזאת הרקע הבהיר אל מול הסומק בלחייה של הגיבורה המצוירת רמז מעט אל תקוות התרת הדרמה בקצה המנהרה.

ועדיין התיאור החיצוני שמשך  אותי אל הספר הזה התגלה כרובד אחד בלבד אל מכלול הרובדים הכל כך מדויקים המופעים בו, הדיוק את הדמות הנשית ומסעה היה כה רב עד שאני האישה הקוראת ידעתי לראות מחשבותיה של לואיז הזו הנעה וכותבת מקובה איטליה וארה"ב , יכולתי לראות את מבט עיניה לדעת לבושה ותנועות הידיים המפזרות דעתה. וגם את מחשבת הסוגריים העתידית שהנחתה את הקריאה כולה.

ואי אפשר שלא לחשוב על זה שפיליפ בסון האיש הסופר כתב את דמות האישה הזו בגוף ראשון ודורון דנסקי המתרגם עשה את מרקם התרגום והדיוק אל הדמות הנשית. כמעט בלתי אפשרי יכולתי לחשוב בשיחת נשים, כלכך מדויק ידעתי אחר כך מתוך קריאת חיבור המילים. לואיז המחלימה משיברון הלב אל התחלה חדשה, נדמתה כתובה מתוך אוטוביוגרפיה אמיתית, לואיז הכותבת את עצמה, ובסון אולי באמת ידע להכיר אותה.

דיוק מחברים אחד הדברים היותר מרתקים בקריאת ספרים בחקירה המלווה את דרך הכתיבה.

"הלוואי שהייתי מאלה שמסוגלות לספוג את המהלומות בלי להגיב. תמיד הערכתי אנשים שמצליחים לשמור על קור רוח בכל מצב, שעומדים זקופים בלב עיי החורבות ועוד מוצאים כוחות לחלץ את הפצועים. לצערי, לא ניחנתי באומץ, בנחישות או בתעוזה כמותם. אני מוּדעת מכדי לא להבחין באסונות, ושברירית מכדי לצפות בהם בלי להתמוטט" (פיליפ בסון – להחליט להיפרד).