מונופול נשי

בכל בוקר שני מתקלחת במכון אחרי אימון, בוקר כן בוקר לא,

בחדר המלתחות בין מחיצות זכוכית חלביות

כאלה שרואים ולא רואים דרכן.

תמיד בוחרת לחזור אל אותו התא

בתקווה שהוא נישאר פנוי עבורי,

כמובן שהוא נמצא בצד השמאלי, יש לי נטייה לשם בלי בכלל שאני שמה לב,

זה מזכיר לי את מורה הנהיגה מלפניי שנים רבות שתמיד היה צוחק

כאשר היה מבקש ל- right ואני כמובן פונה ל- left

עם הזמן הוא החל לומר the other right dear

זה כבר היה עובד.

ובין המחיצות החלביות השקופות לא שקופות

נועלת את עצמי במחשבות,

תוהה על מה חושבות הנשים האחרות,

שומעת את המים בתאים האחרים

ומנחשת מה עובר על ההיא שעכשיו סיימה

ולאן היא הולכת מכאן והאם היא מרוכזת כזו

כמו שאני זוכרת בי מפעם, כזו שיודעת את סדר המחשבות שלה מאוד,

היום אני שונה כבר לא ממש מרוכזת כזאת.

בראש ממשיכות לי התמונות ואני מחייכת מהרהרת על איך שהתחיל לו היום

התעוררתי משהו בין חמש וחצי לשש,

לפני כולם, מנצלת את הזמן השקט הזה בין ערנות ללא ערנות,

במקלחת בין המים הזורמים החמים מאוד והמיישרים אותי מאוד

אני רואה את התמונה, משחזרת אותה:-

מקפיצה את הבצל בסיר שמיועד לצהרים

והופכת חביתות לכריכים של הבוקר

בעוד הראש מתכנן שמיד אחר כך אפעיל מכונה

על מנת לנצל ביעילות את החצי שעה שנותרה

ותוך כדי מוסיפה עוד שניים שלושה פריטים לרשימת המצרכים העמוסה

מה שהפך אותי בין המים הזורמים תוהה על הקושי בליפרוק את המסע הקניות, אוף נאנחתי לי,

כמעט בטוחה ששמעו אותי הנשים האחרות.

וכשאני מנגבת את עצמי מלמלת באושר למגלה אותי:

הגוף שלי נעשה כלכך יפה עבורי

אני כלכך גאה בו על שיתוף הפעולה איתי,

ואז מיד לוקחת נשימה כבדה

אויש נו עד מתי עוד אחשוב על זה כהוא (הגוף) ואני

כאילו ובכלל זוהי לא יחידה אחת המרכיבה את כולי.

והנשים האחרות נראות לי כולן נעימות

הן למדו לפנק להן את הבוקר במקום הזה  מאוד,

בטוחה שהן חושבות שהן על זה כבר לא רואות עצמן מוותרות...

ואני אורזת אותי  אחריי שמעלה על עצמי את הבגד שבחרתי

להתחיל בו את יומי, מייבשת שיער מול מראה,מסדרת שפתיים וקצת לחיים

נשקלת כי אין ברירה, רגילה, שנים עושה את זה כך בבוקר לפניי הארוחה,

רק שלאחרונה הפכתי מרוצה מהמספרים המהבהבים בירוק על הצג

והשקילה הופכת חוויה מספקת ומחזקת נורא.

בצעידה אל הרכב, חושבת על הדיסק שילווה אותי בנהיגה,

זה רגע כזה שאני אוהבת, לא הייתי מדלגת עליו בשום אופן לפני הנהיגה

תמיד לוקחת חמש דקות של להחליט על מה ילווה אותי בהפסקות הנהיגה של בין המשימות

ולפניי שטורקת את דלת הרכב ומתניעה מבקשת מעצמי

בבקשה היי מרוכזת תחשבי על הטוב ולא על הרע...מכירה את עצמי כבר נורא

נהגות כאלה, במיוחד אלה שעשויות להיות ארוכות ופקוקות לוקחות אותי

לפעמים למחוזות מאוד קשים במחשבות,

ולמדתי אני יכולה להחליט לעשות את הדקות הללו טובות עבורי,

אם רק קצת מחליטה לרכז את עצמי.

והנשים שנאספות סביבי במגרש החניה

נראות מאוד ממהרות, אין להן זמן לעצירות,

לפחות ידענו כולנו לעשות לנו מקלחות שקטות....

משום מה ניראה לי שעל זה בדיוק

כולן חושבות לפניי שהן מתניעות וממשיכות.

 (מתוך ספרי הראשון "מהצד שלה"  2007, הוצאת אופיר).