בחיבה של נעדרת אני מהרהרת בך".
כך כותבת אמילי דיקנסון באביב של 1877 להיגינסון המלווה בזהירות את מלותיה הכתובות.
היגינסון היה מספר לרעייתו על מלותיה של האישה הזו:
"כשהתבוננתי במלותיה זה היה כמו מתוך הבית שלה, אני ראיתי רק אותה."
והיא אמילי דיקנסון, סיפרה לו, כי הוא מרגש אותה משום שהוא מוצא מילים
שנוגעות בה ומובאות אליה "תודה על מסות האטלנטיק שלך, זה עונג צרוף"
היא הייתה מספרת לו כך במכתביה.
את הסכנה לצדו מעריץ מלותיה היא רואה מיידית,
היא אינה מנסה להסתיר את עיניה הרואות מלאות,
"עד כדי כך אני שקועה בך ששוב לא אעמוד בפיתוי לכתוב ולשאול אם שלום לך"
היא ממשיכה ומתארת וכותבת וכותבת וכותבת.
בסופו של דבר (או שלא) היא עושה מכתב אחד אחרון אליו ומסכמת כך את אהבתה הרבה:
"האהבה היא האצלה של עצמה, היא אומרת, לפיכך בדמיון הכי נעלה אין אנו אלא מופעיה הנדיפים".
"מופעיה הנדיפים" - כך כתבה דיקנסון הזאת, נדיפים, אותם חומרים הנכנסים ישירות אל הדם והריאות וגורמים להזיות ואופוריה כזאת.
כך כותבת אמילי דיקנסון באביב של 1877 להיגינסון המלווה בזהירות את מלותיה הכתובות.
היגינסון היה מספר לרעייתו על מלותיה של האישה הזו:
"כשהתבוננתי במלותיה זה היה כמו מתוך הבית שלה, אני ראיתי רק אותה."
והיא אמילי דיקנסון, סיפרה לו, כי הוא מרגש אותה משום שהוא מוצא מילים
שנוגעות בה ומובאות אליה "תודה על מסות האטלנטיק שלך, זה עונג צרוף"
היא הייתה מספרת לו כך במכתביה.
את הסכנה לצדו מעריץ מלותיה היא רואה מיידית,
היא אינה מנסה להסתיר את עיניה הרואות מלאות,
"עד כדי כך אני שקועה בך ששוב לא אעמוד בפיתוי לכתוב ולשאול אם שלום לך"
היא ממשיכה ומתארת וכותבת וכותבת וכותבת.
בסופו של דבר (או שלא) היא עושה מכתב אחד אחרון אליו ומסכמת כך את אהבתה הרבה:
"האהבה היא האצלה של עצמה, היא אומרת, לפיכך בדמיון הכי נעלה אין אנו אלא מופעיה הנדיפים".
"מופעיה הנדיפים" - כך כתבה דיקנסון הזאת, נדיפים, אותם חומרים הנכנסים ישירות אל הדם והריאות וגורמים להזיות ואופוריה כזאת.
וואו.
השבמחקואולי אפשר לקחת תמצית בבקבוק... כמו שיר של אמילי דיקינסון...?
נפלא לחשוב על תמצית בקבוק כמו שיר
השבמחקאולי נמציא דרך לילוש על מנת לעשות לנו תמצית בקבוק כזאת
:-)