וגסות נאמרת בקלות

הכעס הזה הגואה,

אם אדע לדבר אותו,

הייתי אומרת שהוא שרוך לנעליים נעות. שאינו נפרם,

בסופו של דבר, אצטרך, לגזור את הסבך הזה,

(ומה אם אצבעותיי חלשות, וציפורניי גם הן שבורות).

הכעס הזה הגואה,

כמו איש זר ולא מוכר, מתכנס אל תוכי,

עושה אותי אחת איתו,

וכואב, אבל פחות, ויחד עם זאת הרבה מאוד.

ואיך אומר כעס בכלל,

מהי הדרך לומר אותו, שגואה ומציף ומקציף את רעשי, אתו,

והכעס אינו מורגל, במסיבות חוץ, פורצות עולם וגבולות,

הוא סגור, בכספת, אסוף אל הקוד,

והכעס הזה, שגואה בי,

גלוי עתה, בכיעורו הנורא,

אוכל ארוחת ערב מלאה,

ובבוקר צם עצמו בהפגנה.

(ולא לא הייתה בו כוונת זדון,
וגסות נאמרת בקלות. כל כך פשוט).