אָמַרְתִּי

הַרְאֵה לִי וְאָבוֹא

וְאֵלֵךְ בְּתוֹךְ הַיָּם כֻּלּוֹ

וְכַפּוֹת רַגְלַי יְלַהֲטוּ בַּחוֹל הַחַם

וְלֹא אַבִּיט יָמִין אוֹ שְׂמֹאל

וְרַק אֶצְעַד אֶל הַקּוֹל

עֵינַי יִבְעֲרוּ

וּשְׂפָתַי יִהְיוּ סְדוּקוֹת וּשְׁקֵטוֹת

וּבְאֵין מַפְרִיעַ

אֶרְאֶה גְּדוֹלוֹת

כִּי נִפְתַּח אֵלַי הַיָּם וְנִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם

וְהִתְמַסְּרוּת תִּהְיֶה בִּי

רַחֲבַת יָדַיִם

*

(מתוך: הלילה הוא אויב/ שרית שמיר)

חמש בבוקר / שרית שמיר

חמש בבוקר

הבית רועש את עצמו
אנשי הבית שלי באים והולכים
בפינות שבתחתית המדרגות מונחות נעליים
אני מרימה אותן, הופכת, מתבוננת בסוליות,
קוראת את צעדי הדרך, שם בספק אני שייכת
אנשי הבית שלי נאספים אל מטבח אחד
אש בכיריים ותאווה נעשית זמינה בין הקירות
אני מתבוננת לראות את העקבות
על השיש, על דלפק המטבח, על הרצפות,
אנשי הבית שלי ממלאים צלחות
בצלחות המלאות אין לי עוד ספקות
 הנה אני מתרחשת

מתוך ספר השירה "כמעט רנסנס" / שרית שמיר

את הספר אפשר להזמין במייל : sarit066@gmail.com

זה לא ה מה זה ה איך מתוך ספר השירה - כמעט רנסנס/שרית שמיר

זֶה לֹא הַ מַה
זֶה הַ אֵיך
כָּכָה רָצִיתִי לוֹמַר
וְשָׁתַקְתִּי
כִּי גַּם אֲנִי אֶת הַ מַה לוֹמַר יָדַעְתִּי
וְאֶת הַ אֵיך לוֹמַר פָּחוֹת יָדַעְתִּי
וְהַ אֵיך הוּא זֶה שֶׁתָּמִיד נִשְׁאַר
 וְגַם אִם הַ מַה חָזָק יוֹתֵר מִכָּל אֵיך

*

(השיר החותם את ספר השירה החדש שלי "כמעט רנסנס").

את הספר אפשר להזמין דרכי במייל - sarit066@gmail.com

כמעט רנסנס / שרית שמיר (אסופת שירה חדשה)

יָכֹלְתִּי לוֹמַר -
אֲנִי מִתְגַעְגַּעַת, זֶה זָכוּר בִּי יָפֶה
כָּכָה, כְּשֶּׁכַּפּוֹת הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי מְטַיְּלוֹת,
עַל עָלִים יְבֵשִׁים וּשְׁבִירִים בְּצִדֵּי הַכְּבִישִׁים
יָכֹלְתִּי לוֹמַר שֶׁיֵּש בִּי כִּסּוּפִים אֶל פְּסִיעוֹת קוֹפְצָנִיּוֹת
כְּשֶׁצְּעִיפִים מְגִנִּים חוֹבְקִים צַוָּאר וּכְתֵפַיִם
וּכְפָפוֹת שׁוֹמְרוֹת אֶת כַּפּוֹת הַיָדַיִם.
הַתְּשׁוּקָה לְהַרְעִישׁ הָיְתָה כֹּה גְּדוֹלָה -
יִתָּכֵן שֶׁאָהַבְתִּי אֶת צְלִיל הַשְּׁבִירָה.
יָכֹלְתִּי לוֹמַר אֶת כָּל זֹאת -
יְלָדִים לֹא הָיוּ בִּי עֲדַיִן בָּעֵת הַזֹּאת
וְאִמָּהוּת לֹא הִגְדִּילָה בִּי עֲדַיִן רַכּוּת
וְלֹא יָדַעְתִּי לְהַבִּיט מַעְלָה אֶל עֲנָפִים עֵירֻמִּים
וּלְהַרְגִּישׁ בְּדִידוּתָם בְּקוֹר הָאֵימִים
אוֹ אֶת רַגְלַי רוֹמְסוֹת יֹפִי מַפְעִים.

(מתוך ספר השירה החדש שלי "כמעט רנסנס")

xספר השירה החדש שלי "כמעט רנסנס"

פּוֹרְטְרֶט

אִלּוּ לֹא אָבְדוּ אַלְבּוֹמֵי תְּמוּנוֹתַי מִקַּטְנוּת

אוּלַי לֹא הָיִיתִי פּוֹחֶדֶת כָּל כָּךְ לִשְׁכֹּחַ

אִלּוּ יָדַעְתִּי אֵיךְ נִרְאֵיתִי יַלְדָּה

אוּלַי לֹא הָיִיתִי עוֹסֶקֶת בִּדְמוּתִי הָאִשָּׁה

אִלּוּ הָיוּ לִי פִּסּוֹת זִכָּרוֹן נֶעֱמָדוֹת עַד

אוּלַי לֹא הָיִיתִי עוֹסֶקֶת בְּמִלִּים רַבּוֹת עַל מְנַת לְלַבּוֹת עָבָר שֶׁאֵין עוֹד

אִלּוּ הָיוּ לִי אַחִים בָּנִים

יָכוֹל מְאוֹד לִהְיוֹת שֶׁלֹּא הָיִיתִי זְקוּקָה לְמָגִנִּים

אִלּוּ לֹא הָיִיתִי אִשָּׁה כּוֹתֶבֶת

אוּלַי הָיִיתִי רוֹאָה הַכֹּל אַחֶרֶת

אִלּוּ רַק נִשְׁאֲרָה לִי,

אִלּוּ רַק נִשְׁאֲרָה הָאַשְׁלָיָה עֲבוּרִי

אוּלַי לֹא הָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת זְמַן רִפּוּי בְּחֹפֶשׁ זְמַנִּי

אִלּוּ הָיָה לִי אַחֶרֶת מִכָּל זֹאת

אוּלַי לֹא הָיִיתִי אִשָּׁה כּוֹתֶבֶת עוֹד.

( מתוך ספרי: "עת גופי אדע"  )