פּוֹרְטְרֶט

אִלּוּ לֹא אָבְדוּ אַלְבּוֹמֵי תְּמוּנוֹתַי מִקַּטְנוּת

אוּלַי לֹא הָיִיתִי פּוֹחֶדֶת כָּל כָּךְ לִשְׁכֹּחַ

אִלּוּ יָדַעְתִּי אֵיךְ נִרְאֵיתִי יַלְדָּה

אוּלַי לֹא הָיִיתִי עוֹסֶקֶת בִּדְמוּתִי הָאִשָּׁה

אִלּוּ הָיוּ לִי פִּסּוֹת זִכָּרוֹן נֶעֱמָדוֹת עַד

אוּלַי לֹא הָיִיתִי עוֹסֶקֶת בְּמִלִּים רַבּוֹת עַל מְנַת לְלַבּוֹת עָבָר שֶׁאֵין עוֹד

אִלּוּ הָיוּ לִי אַחִים בָּנִים

יָכוֹל מְאוֹד לִהְיוֹת שֶׁלֹּא הָיִיתִי זְקוּקָה לְמָגִנִּים

אִלּוּ לֹא הָיִיתִי אִשָּׁה כּוֹתֶבֶת

אוּלַי הָיִיתִי רוֹאָה הַכֹּל אַחֶרֶת

אִלּוּ רַק נִשְׁאֲרָה לִי,

אִלּוּ רַק נִשְׁאֲרָה הָאַשְׁלָיָה עֲבוּרִי

אוּלַי לֹא הָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת זְמַן רִפּוּי בְּחֹפֶשׁ זְמַנִּי

אִלּוּ הָיָה לִי אַחֶרֶת מִכָּל זֹאת

אוּלַי לֹא הָיִיתִי אִשָּׁה כּוֹתֶבֶת עוֹד.

( מתוך ספרי: "עת גופי אדע"  )

ימינו

ליווי אישי

ליווי כתיבה אישי מתאים לכותבים מכל הסוגים והגילאים.

אשמח ללוות אתכם בתהליך הכתיבה שלכם. 

ליווי הכתיבה  כולל עבודה משותפת החל משלבי הכתיבה הראשונים, דרך גיבוש מבנה היצירה ועל פי הצורך ובהתאם לרצון שלכם  - עד לסיום התהליך והוצאת הספר לאור,  כולל הכוונה לגבי בחירת דרך ההוצאה, צמצום עלויות ועוד.  

צרו קשר בדרכים הבאות:

• באימייל לכתובת: sarit066@gmail.com

• בטלפון:  שרית 052-61-51-979   

כמעט רנסנס

כמעט רנסנס

רציתי לומר שחיכיתי
ובאתי קרוב ולא זזתי אפילו לא קצת
והרגשתי, דברים קורים 
סבלנות
כמעט רנסנס אמרתי
וגם שאת ימי הביניים לא שכחתי
הם באים שוב ככה מחזורים השבתי
ורגע דומע אחד התחלף ברגע שמח אחר
רנסנס חייכתי.
גלים נזכרתי, זה בא בגלים
נזהרים? שאלתי
נשארים חשופים, הקשבתי
מסירים מעיל כפפות צעיפים
דברים קורים כשבאים קרוב כשלא זזים
דברים קורים כשנרטבים

התעוררות

התעוררות

יכולתי לומר
אני מתגעגעת, זה זכור בי יפה
ככה, כשכפות הרגליים שלי מטיילות,
על ערימות עלים יבשים

יכולתי לומר שיש בי כיסופים אל פסיעות קופצניות
כשצעיפים מגנים חובקים צוואר וכתפיים
וכפפות שומרות את כפות הידיים.
התשוקה להרעיש הייתה כה גדולה-
ייתכן שאהבתי את צליל השבירה.

יכולתי לומר את כל זאת-
ילדים לא היו בי עדיין בעת הזאת
ואימהות לא גידלה בי עדיין רכות
ולא ידעתי להביט מעלה אל ענפים עירומים
ולהרגיש בדידותם בקור האיימים
או את רגליי רומסות יופי נושם ומפעים.

רעד צינה בי

רַעַד צִנָּה בִּי

וְהָיָה מֵעֵבֶר,
אַחֲרֵי כְּאֵב הַפְּסָגוֹת,
כְּשֶׁתְּחוּשָׁה רִשְׁמִית הִתְפָּרְצָה אֶל תּוֹכִי,
וַעֲצַבַּי הִתְיַשְּׁבוּ כְּמוֹ נִקְבְּרוּ בְּטִקְסִיּוּת בְּקִרְבִּי,
וְנֻקְשׁוּת לֵב חָרְקָה בִּי שׁוֹאֶלֶת,
הַאִם הָיָה זֶה אֶתְמוֹל,
אוֹ לִפְנֵי שָׁנָה,
וְאוֹתוֹ שִׁעֲמוּם שֶׁנִּדְבַּק וְהֵחֵל
לְהִכָּנֵס עַד בְּגוּפִי,
וְכִפְעֻלָּה מֶכָנִית יָדַעְתִּי
אֶת הַסְּחוֹר וּסְחוֹר
וּכְמוֹ קְשִׁיחוּת עֵץ נִבְנֵית,
גַּם וְאֶל אֲדָמָה שָׁרְשִׁית נֶצַח, רְטֻבָּה,
גַּם אִם בָּהִיתִי בַּאֲוִיר הָעֹמֶק שֶׁבִּי,
מִתְעַקֶּשֶׁת לְהַשְׁאִירוֹ מְבַקֵּר אֶל תּוֹכִי,
נִדְמֶה הָיָה לִי
שֶׁאֶבֶן הַקְּוַרְץ שֶׁעִטְּרָה אֶת טַבַּעְתִּי הַיְּחִידָה,
שֶׁעָנַדְתִּי מֻשְׁחֶלֶת אֶל כַּפּוֹת יָדַי הַנֶּאֱחָזוֹת זוֹ בָּזוֹ,
תַּזְכִּיר בִּי, שֶׁהָיְתָה הָעֵת בָּהּ יָדַעְתִּי אוֹתִי,
פָּחוֹת אֶל מִי, וְיוֹתֵר אֶל עַצְמִי,
זוֹהִי שְׁנַת קָרָה, זִכְרִי!
וְכִמְעַט יָדַעְתִּי זֹאת, כְּקִפְאוֹן אָדָם,
תַּחַת פְּסָגוֹת עוֹרְמוֹת שֶׁלֶג רַבּוֹת,
מַעֲנִיקָה, זְמַן פֵּשֶׁר, לַעֲצַבַּי,
הַנִּקְבָּרִים בְּטִקְסִיּוּת בְּקִרְבִּי,
עַד הָיָה זֶה רֶגַע הוֹבָלָה,
שֶׁחָדַר אוֹתִי אֶל הָרַעַד,
רַעַד צִנָּה בִּי,
שֶׁבָּא וְזָעַק,
עִצְרִי! רְדִי מִזֶּה!
לְכִי.

*

מתוך ספרי "עת גופי אדע"
עיבוד שלי לאמילי דיקנסון:-

After great pain, a formal feeling comes –
The Nerves sit ceremonious, like Tombs –
The stiff Heart questions ‘was it He, that bore,’
And ‘Yesterday, or Centuries before’?

The Feet, mechanical, go round –
A Wooden way
Of Ground, or Air, or Ought –
Regardless grown,
A Quartz contentment, like a stone –

This is the Hour of Lead –
Remembered, if outlived,
As Freezing persons, recollect the Snow –
First – Chill – then Stupor – then the letting go –

"ימים של שקט" כך אני מנסה להביא אתה תקופה האחרונה, לשקט, בכל רובד שאוכל,
בתוכם בתוך ימי השקט שאני מנסה להביא בימים האחרונים, אני קוראת את הביוגרפיה אודות גוסטב מאהלר המלחין והמנצח, "חיים במשבר" כפי שערך זאת סטוארט פדר, מתוך מבט על בריאותו הנפשית של האדם, בשל היותו של פדר פסיכאטר, הוא מביא את משברי החיים של מאהלר ושם אותם על שולחן הניתוחים ומנסה למצוא ביטוי להם ביצירותיו של מאהלר

אחת השאלות / הסברות או שנוגע בהם סטוארט מתוך מבט על חייו של מאהלר תהיה –
האם מוסיקה יכולה להיות אוטוביוגרפית באופן כלשהו? מאחר ואומרים על גוסטב מאהלר שהוא מהמלחינים המעטים שיצירותיהם מתמודדת עם השאלה הזו.
מאהלר עצמו מספק את תשובה בציטוט מאיתו בביוגרפיה הזו –

"כל חיי מוכלים בשתיי סימפוניות שלי, בהן שמתי במילים את חוויותיי ואת סבלי, את האמת ואת השירה, כל חיי יתבהרו למי יודע להקשיב"

האם אפשר אחרת? האם אפשר שיצירתו של אדם תהיה אחרת מאשר אוטוביוגרפית באופן כלשהו? וגם במוסיקה שמדברת תיבות ותווים שאלה הם האותיות והמילים, האם לא ידע המקשיב הקורא לדעת את המחבר?

כמחברת מילים אני תמיד ועדיין נאחזת במה שאומרת המשוררת המופלאה שולמית אפפל "פחות מאמת אין טעם לכתוב"

ונדמה לי שכל יוצר יהיה עמוק בתוך האמת שלו, אבל אולי השאלה נוגעת ברובד קולקטיבי ושונה, אולי זה כמו שאומר רולאן בארת' שכל יצירה המוגשת אל האור תהיה מוכנה למות המחבר שבה, ותמצא אמת חדשה, אצל קוראיה והמקשיבים לה.

עם מה שרולאן בארת' אומר אני יכולה להזדהות מתוך מחשבה קולקטיבית שאני מוצאת את עצמי חוזרת עליה אליה שוב ושוב – אנחנו כולנו דומים, המחברים והקוראים, אנחנו כולנו אחד, וסבל של אחד הוא גם סבל של אחר, ואושר של אחד דומה לאושר של אחר, אותו משפט של טולסטוי באנה קרנינה על משפחות מאושרות דומות ואומללות כל אחת לפי דרכה, הדומות היא בקורה, השונות היא בתגובה של כל פרט לקורה, והאוטוביוגרפיות המוגשות בתוך יצירות, פוגשות אוטוביוגרפיות של הקוראים. ואז אנחנו כקוראים כמו גם אנחנו ככותבים עשויים למצוא דרך סלולה אל האמת שלנו תוך כדי האוטוביוגרפיה שנגיש ככותבים או נמצא כקוראים.

הסיבות לכתיבה ליצירת יצירה והסיבות לקריאה, תהיינה תמיד אותן הסיבות, כך נדמה לי - לדייק את החיים. להעניק בהן עדות רגישה כנה ומדויקת, לדייק אוטוביוגרפיות. ובכל פעם שנצליח לדייק מעט, נוכל לנוח עוד קצת.